אני נזכר בטיפולי הבית הראשונים בהם הייתי מעורב.

-ברוניה (כל שמות המטופלים בדויים וכל הפרטים אודותיהם טושטשו) אישה שהתחילה טיפול בגיל 78. שנתיים לאחר תחילת הטיפול מצבה הבריאותי הדרדר והיא נאלצה לשהות בביתה מחוברת לחמצן. הטיפול עבר לביתה ויותר מאוחר לבית אבות סיעודי. 

-סיגלית, אישה עם אבחנה של סכיזופרניה, שלאחר מספר חודשי טיפול סירבה לעזוב את הקליניקה בסיום השעה הטיפולית. הגעתי להבנה שהדרך להמשיך את הטיפול בכל זאת, היא להעביר את הטיפול לביתה ובכך לאפשר לי שליטה על מועד סיום הפגישה.

-אורן, נער בן 16, שלאחר שנתיים של טיפול, עבר ניתוח מורכב ונאלץ לשהות תקופת החלמה ארוכה בביתו..

​

למאמר המלא